"money time…."

זהו הגענו לתכל'ס,
איך מוציאים את השמלה הזו לפועל. עכשיו כשאני נמצא לילה לפני ביקורת מכפלות ( ביקורת מדידה אחרונה על דוגמנית לפני הביקורת הסופית). אני יכול להמחיש לכם במדויק את כל התהליך שעברתי עד ליצירת השמלה כמו שציירתי. התהליך הוא מורכב וכולל בתוכו כל מיני תיקונים, שינויים וכו'… אבל אני הכי רוצה לשתף אתכם בשלבים המהותיים.

שלב ראשון- "דיגום חופשי"
איך אשתי אומרת לי: "דגם, דגם חופשי, עליי…." זה בערך איך שזה נשמע למישהו שחיצוני שלא מכיר את המושג. בקצרה, זה להוציא גזרה לשמלה שלי לא דרך שרטוט אלא דרך סימון על בובה ויחד עם בד גולמי אתה מייצר את מה שאתה רוצה להגיע אליו.

סימון קווי הגזרה והחלקים של השמלה עם סרט אלכסון

דיגום הגזרה על פי הסימונים

כאן נחלתי הצלחה בניסיון די ראשוני,  הצלחתי להגיע לגזרה ראשונית טובה מה שהיה קשה בהחלט הוא לדגם את השרוול ואת החלק המרכזי בשמלה. מעבר לגזרה התחבטתי המון כיצד זה ייעשה? מאיזה חומרים? ומאיזו טכניקה?
וככה זה התחיל…

הטכניקה של החוטים השחורים הגיעה מלוח ההשראה. זה היה כדי להמחיש את העבודות של קובי סיבוני בחוט ברזל. החוט שאני השתמשתי בו הוא בעובי של 3 מ"מ בערך, והוא דמוי עור הפוך. החיבורים ביניהם נעשו באמת עם חוט ברזל שחור 1 מ"מ בליפופים באיקסים.  מכאן לוקחים את  הגזרה שנוצרה ומעבירים אותה לנייר כדי שאוכל להשתמש בגזרה בעוד בדים.

שלב שני- מדידת "טואל "

זה בעצם אומר שתופרים דגם ראשוני של השמלה מבד גולמי עם כל האלמנטים של השמלה, מלבד לעיבודים, מכפלת וכו' ועושים מדידה על הדוגמנית המיועדת לשם FITTING מושלם.

זו המדידה הראשונה

אז כפי שרואים בסה"כ זה נראה בסדר אבל כשמסתכלים מקרוב רואים שיש כמה תיקונים חשובים ליצירת FIT מושלם. ( מאחור רואים את המנחה הטכנית שלנו דליה הקוסמת שעוזרת לנו בכל בעיה טכנית שאנחנו צריכים)….

שלב שלישי- מדידת "טואל" 2
כן כן, אחרי שלא ישנים כמה לילות בגזירה, תפירה והכנת "טואל" מס' 1 מבצעים תיקונים בגזרת הנייר ושוב אותו מחול מטורף של "לילה לבן" של תפירה אינסופית.
אפשר לראות שמאז הסקיצה השתנתה השמלה שראיתי אותה על הדוגמנית. האורך השתנה וקיבל צורת מכפלת שונה.

וזה אני הקטנצ'יק שמנסה לעשות תיקון עם סיכות על ויקה הדוגמנית המדהימה והקבועה שלי. גם בסמסטר שעבר זכיתי לעבוד איתה בקורס בגדי ים. כרגע היא נראית ממש בדאון ולא זוהרת,  במציאות היא יפהפיה, תזכו לתמונות לאחר הביקורת הסופית.

וזהו השלב הבא הוא שלב "מדידת מכפלות". השלב האמיתי שבו תופרים את השמלה בבדים האמיתיים שבחרתי ועושים אותה מא' ועד ת' לא כולל מכפלת לכן היא נקראת כך. אז אני אגש לי למכונת התפירה אחרי שתפרתי כמה שעות טובות היום בביה"ס ואת התוצאות תזכו לראות מחר.
לילה טוב לכם… ולילה לבן לי……:)

כמה יש לי לספר…

אז ככה, קודם כל לא נעלמתי, באמת שלא. פשוט עברתי לא מעט בתקופה האחרונה מאז הפוסט האחרון אינספור הגשות,
גזרות, תפירה צביעה ובעיקר אינספור חיפושים אחרי הדברים הנכונים שירכיבו את הקולקציה שלי ואת הדגם הסופי שאני אבצע. האמת שתוך כדי שאני מקליד את מרגיש כמה התגעגעתי לכתיבה וכמה באמת יש לי לשתף ולספר….

אני חושב שגיליתי על עצמי בקורס הזה, שדרך אגב מאוד עזר לי להיות מפוקס וברור בכל תהליך העיצוב שלי,
שיש לי מעין שיטה בעיצוב שמובילה אותי אל עבר מה שאני באמת רוצה לעשות ובעיקר מתי אני משתף.
אני קודם כל צריך לראות את התמונה הכוללת של כל הדברים שאני רוצה לעשות לחבר אותם למעין סרט רץ בראש שלי
שאני יודע שהוא מלא בבחירות נכונות בעיצוב ורק אז אני מאגד אותו יחד ושולח אותו על פני הים. עוד לא החלטתי כמה זה נכון  והאם זה טוב….. אבל מה שאני כן יודע שיש לי עכשיו מלא מה לשתף ואני גם יודע באיזה סדר בדיוק.

נתחיל בסקיצות,

אלה הן כמה מהסקיצות ששירבטתי בספר סקיצות שלי כדי להגיע לדגם שאותו אני ארצה לבצע.
והאמת שהן הגיעו הרבה אחרי זאת,

זאת בערך הסקיצה השלישית שעשיתי והיא הייתה ה"גרנד פינלה" של הכול. מראש הרגשתי בעיקר עם חיזוק המרצה שלי
שיש בה בדיוק את מה שרציתי להביע: חשיפה, פגיעות וניקיון עם הרמוניה מושלמת כמו העבודה המדהימה של קובי סיבוני
שנתן לי את ההשראה. מאז היה לי קשה לצמוח ובעיקר התרכזתי איך אני מוציא את השמלה הזאת לפועל… ( כנראה שזה מה שגרם לי קצת לא לעלות פוסטים לאוויר אבל אני מבטיח שאני מפצה מעכשיו).

התהליך מכאן מתקדם על עבר המון שעות של חיפוש בדים נכונים, יצירת גזרה ע"י איור טכני שמתאר את הבגד באופן הכי נכון כדי שאדע איך הוציא אותו לפועל ולתפור אותו.  על כך אני אפרט, אדגים אעלה תמונות שימחישו את כל התהליך ואולי תוכלו להבין מה עובר על סטודנט לעיצוב אופנה בדרכי העיצוב "העקלקלות". בת'כלס זה פשוט כייף כל החיפוש והמחקר וזה תופס אותך באטרף כל פעם מחדש עד נקודת הסיום.

לסיום, אני חייב לשתף בחוויה מדהימה שהבלוג הזה הביא איתו. קובי סיבוני האומן שעבודותיו נתנו לי השראה יצר איתי קשר בעקבות הבלוג. ויצא לנו לדבר בטלפון ואף להתכתב וזה היה מרגש שאמן מנהריה וסטודנט משנקר שגר בדרום מייצרים שיתוף פעולה מבלי להכיר.

אז בשביל הסוף עוד עבודה משובחת שתהווה לי אימג' נוסף ללוח השראה שיוצג בפרזנטציה הסופית מאת קבי סיבוני.
תהנו…

cave

לוח ההשראה לפרוייקט

היי לכולם,
בהמשך לפוסט הקודם שלי בחרתי 4 אימג'ים מתוך כל התמונות שהעליתי ומהן אני בונה לוח השראה.  אחרי התייעצות עם המרצה שלי החלטנו שהלוח יהיה בפורמט פשוט מאוד כיוון שהאימג'ים שנבחרו מדברים בעד עצמם מבחינה ויזואלית ומבחינת הרעיון שלהם. עקב קשיים טכניים להציג זאת כמו שזה ייראה בלוח ההשראה אני פשוט מעלה את 4 האימג'ים הנבחרים.

השלב הבא, הוא לבחור לקוחה שעבורה או בהשראתה אני אעצב קולקציה והיא תהייה חלק מהשיקולים העיצוביים. גם עבורה אנו מייצרים לוח שמורכב משלל תמונות שמאפיינות אותה ואת חייה. את הלקוחה אני בחרתי דרך בלוג שנקרא theselby  http://theselby.com/galleries/cecilia-dean/ זהו בלוג מפורסם מאוד שמציג אנשים מכל מיני מקומות בעולם בבית שלהם. ישנן ממש תמונות מתוך הבתים של האנשים כיום, בעקבות הפרסום מוצגים שם אנשים מפורסמים ומוכרים (מאוד מומלץ לבקר בבלוג). ללקוחה שלי קוראים  cecilia dean והיא העורכת של מגזין עיצוב מפורסם מאוד שנקרא VISIONAIRE ומוציא 3 מגזינים בשנה בנושאי: עיצוב, אומנות, אופנה וכו'.. http://www.visionaireworld.com/shop/cart.php?target=category&category_id=250

בחרתי בסיסיליה דין כיוון שהתחושה הכי חזקה שקיבלתי מהדף שלה בבלוג שהיא אישה חזקה, איתנה ובהחלט מאוד מסודרת . ניתן לחוש זאת מאיך שהיא החליטה להצטלם, הכוונה לעמידה, הצבע הלבן הנקי, הסדר הגיאומטרי שמופיע בכל התמונות. אני חושב שהנושא שלי "הפחד מחשיפה" מתנגד מאוד לאופי הללקוחה כיוון שנוצר דיסוננס צורם שאני מאמין שיוכל לייצר רעיונות מדהימים לעיצוב ובעיקר הייתי שמח לראות את הלקוחה שלי חשופה יותר.

יצרתי גם לוח צבעים שינחה אותי בבחירת הבדים שלי ובצבעוניות שתהייה בבגדים הסופיים.

מכאן והלאה, אני אמשיך לתעד את כל תהליך העיצוב, סקיצות, פיתוחי בדים, תהליכי גזרה ותפירה.

 

בניית לוח השראה

היי לכולם, אחרי ששפכתי את הלב, שיתפתי ובעיקר חקרתי לעומק את תהליך האוסף שלי, הגיע הרגע לבנות לוח השראה שינחה אותי במהלך כל תהליך העיצוב.
עוברים שלב בתחום העיצוב ובניית הפרויקט. הנושא שסביבו אייצר את לוח ההשראה ודרכו אעצב קולקצייה יהיה "הפחד מחשיפה".
האימג'ים הראשונים שמצאתי היו ציוריה המרהיבים של אמנית אילוסטרציה בציור בשם JAW COOPER.

http://jawcooper.carbonmade.com/

קופר בחרה להמחיש בציוריה את המושג vulnerability, חשיפה לפגיעה והפחד מלהיות פגיע. אני חושב שהציורים ממחישים במדוייק את החוויה שדיברתי עליה בפוסטים הקודמים ומעבר לכך, מצויירים בסגנון סוריאליסטי שאליו אני מחובר מאוד.
המרכיב הראשי של הפחד הוא חשיפת נקודות החולשה שלך. בחרתי לקחת את התמונה השנייה כדמות ראשית ליצירת לוח השראה כשמסביבה יבנה עולם עדין ופגיע אך יחד עם זאת אופיטמי ועל כך אדבר בהמשך.

אומן נוסף שבחרתי לשאוב ממנו השראה שתתאים לנושא שלי הוא, קובי סיבוני, בוגר בצלאל שיוצר אובייקטים משאריות זבל ובעיקר מחוטי ברזל דקים מאוד ומצליח להמחיש בעיניי את הפגיעות והעדינות שמצויה בלהיות חשוף.

"shor"- שור

http://www.kobysibony.com/shor.php

בעבודות הללו סיבוני בוחר לתאר גולגולת של שור גדול בטכניקת חוט הברזל העדין (1 מ"מ) שאיתה הוא עובד. הבחירה שלי באימג' הזה מגיעה ממקום בעיניי, שבו סיבוני בוחר לתאר אובייקט מאוד מרתיע, מונומנטאלי שמעביר תחושה של חוזק באופן מאוד שברירי חלול ובעיקר פנימי מעבר למסיכה של גולגולת שיכולה לשרוד אינספור שנים. אני רואה בכך חיבור ישיר לנושא שלי.

אימג' נוסף שבו אשתמש הוא תצלום מהפוסט השני שלי, שבו צילמתי את אוסף האבנים שלי.

התצלום הזה נכון להשראה שלי כיוון שהאבן שנמצאת בתחתית היא בוהקת והיא פנימית ומתארת את הכוח הפנימי שלה לעזור לך, אך יחד עם זאת היא הצליחה ליצור מעליה במים הבזקים לא ברורים, שמשתחררים החוצה ברגע שאתה נחשף ונותן לעצמך להשתחרר ובעיקר לשחרר את הפחדים בך. אני מאמין שזה מקור השינוי שאבן עם כוח יכולה לעשות למענך ברגע שאתה מחזיק בה ורוצה שהיא תחזק אותך.

כדי לסיים בצורה אופטימית כמו שהבטחתי וגם שקצת מתקבלת מהאימג' האחרון אני מאמין שהאבן והאמונה הזו באמת עזרו לי כשאני הייתי צריך אותם.
למדתי שברגע שאתה בוחר להוציא את "הפסולת" שבך החוצה ולחשוף לעולם את הפחדים שלך במטרה להתקדם, העולם, הישות, האלוהים כל דבר שרק תרצו מחזירים לך בחזרה ומאירים את פנייך.
מצאתי בחיפושים שלי אחר השראה חוף מקסים שנמצא בקליפורניה, בארה"ב שנקרא glass beach שזהו חוף שכל הגדה שלו היא זכוכיות מבריקות. החוף הזה נוצר אומנם מפסולת, בעיקר כמויות של שאריות זכוכית, שהושלכה אל הים ע"י בני האדם אך הים ידע לפלוט את זה החוצה חזרה אל החוף ולהפוך אותו לחוף קסמים. כל אותן זכוכיות שהושלכו פנימה נפלטו חזרה כמו חלוקי נחל צבעוניים. כל אותן פינות חדות ושבירות בזכוכיות התעגלו ויצרו מרקם חדש לזכוכיות. וזה בהחלט מדבר על התהליך של שחרור פחדים ואמונה באבן כוח.

לוח השראה נבנה בכל פורמט שאנחנו הסטודנטים נבחר. המטרה שלו היא לייצר ויזואליה של רעיון שעליו, אתה בתור מעצב, רוצה לדבר.
את הלוח המעובד הסופי אני אעלה בפוסט הבא כיוון שאני עדיין לא מרוצה מאיך שהכול מתחבר יחד. בהמשך תוכלו לצפות בהמשך התהליך העיצובי……

הפנטזיה שבסוריאליזם

"We don't create a fantasy world to escape reality, we create it to be able to stay".

(by Linda Barry, an american cartoonist and author)

היי לכולם, בהמשך לפוסט הקודם בו סיימתי עם עולם הפנטזיה שאנו מייצרים כדי להתמודד עם הפחדים שלנו, לא יכולתי
שלא להעלות לכאן את המשפט הכל כך נכון הזה שהעלתה לינדה בארי. אני בהחלט מאמין שעולם הפנטזיה כמו שהמשפט אומר, הוא עולם שמאפשר לתת מודע שלך להגיע לקדמת הבמה ולהשאיר אותך עדיין ער למציאות הקיימת.

החלטתי לחזור אחורה בזמן ולגלות איפה הכול התחיל… מתי היה המפגש הכי חזק שלי עם עולם הפנטזיה?
הגעתי לגיל 15, בבית ספר תיכון במגמת אומנות. היום שבו גיליתי את הסוראליזם ואת סלבדור דאלי בפרט.
זה אולי יישמע קצת בנאלי לאהוב את דאלי כי כולם אוהבים אותו בערך. אבל לי הוא נתן פתח בנעורים להביע את כל
המחשבות שלי בציור אחד שהכול מתחבר בו ביחד כמו שזה הופיע במוח שלי.

Dali still life

 

 

 

 

 

 

Birth

Dali's hand draw

אלה הן רק חלק קטן מהיצירות שנחשפתי אליהן בגיל 15 והופנטתי ליכולת של דאלי לחבר בין כל כך הרבה עולמות בציור אחד. היום, כשאני כבר בן 28 ואבא לילדה בת 5 הגעתי לתערוכה שלו במרכז הקונגרסים, בחיפה "מבטו של גאון" ממקום אחר. מעבר לעובדה שהגענו כמשפחה, יכולתי להסתכל על העבודות שלו ממקום אחר, אולי יותר בוגר שפחות מחפש את הציורים המפורסמים.

ציורים מהתערוכה (הצילומים לא באיכות גבוהה בגלל התאורה)

אחד הדברים שהפנטו אותי אז ובמיוחד היום זה האובססיה בהשראה שקיבל מאשתו,  Gala.
בתערוכה מופיעים כמה ציטוטים של דאלי ואחד מהם דיבר על כך שאומן יכול להצליח רק אם יש לידו אישה כמו גאלה.

כשחוויתי תערוכה שלמה עם למעלה מ 500 יצירות ופסלי ענק, ואני מגלה שיש המון יצירות שעוסקות בגאלה ובהשראה שהיא נותנת כמו, הסדרה הענקית של "היינות של גאלה" שמתארת כל פרט קטן , וכשאני חווה את כל הצילומים האישיים שלו ביחד איתה לאורך כל כך הרבה שנים, גיליתי שגאלה הייתה האבן הקטנה ששומרת על דאלי, כן בדיוק כמו שהאבן שמרה עליי כשהייתי חולה. אני מאמין שגאלה הפכה להיות החוט המקשר של דאלי למציאות וליצירה, והיא הייתה מעבר להשראה מדהימה כלי העזר שלו לא ללכת לאיבוד בעולם הפנטזיה המוטרף.

וכשאני מסתכל על עצמי היום אני מבין שמעבר לאבן שאשתי קנתה לי שתשמור על בריאותי, היא הייתה ועודנה סוג של גאלה בשבילי.

הדרך אל האבן שתשמור עליי

לקח לי בערך שבוע וחצי לעכל את הפוסט האחרון שלי… כיוון שלא הצלחתי לפענח למה יש לנו צורך
באמונה חזקה בחפץ. מה החפץ מנסה לתקן? או משתדל להסתיר ולהגן?
נזכרתי בי לפני 7 שנים והבנתי שזהו – הפחד.

הפחד שלי היה הפחד מהמוות.
כשאתה נפגש פעמיים עם מחלה קשה,לעניינו סרטן, בגיל צעיר קשה מאוד לא להתמודד עם הפחד מהמוות.
הוא מאמת אותך באופן ישיר עם עם המושג "מוות" כשכל האנשים הסובבים אותך בגילך מתייחסים לזה כאל מושג ערטילאי שרחוק מהם שנות אור.
כשהסתכלתי שוב ושוב באבנים ובפוסט הקודם שרשמתי הבנתי שהפחד המוחשי נותן לך לגיטימציה לסחוב עלייך אבנים
לכל מקום אפשרי ולהאמין בצורה מוחלטת שזה יעזור לך. המקום שבו אתה מגלה שהפחד הוא אמיתי זה המקום שבו האמונה הנאיבית נכנסת לתמונה.
"מותר לך", להאמין בכל דבר שנותן לך כוח לנצח את המחלה.

אני יכול לחלק את הפחדים שלנו בתור בני אדם לשתי קטגוריות בלבד:
1. פחדים מדברים שהם בשליטתנו כלומר, שיש לנו יכולת להשפיע עליהן ולגשר על הפחד ע"י מעשים אקטיביים.
2. ופחדים מדברים שאינם בשליטתנו. פחדים שאמורים להתממש אם נרצה ואם לא.

אנחנו בעיקר מפחדים ממה שלא בשליטתנו. ממה שאנחנו לא יודעים. ממה שעתיד לקרות ואין ביכולתנו לשנות. 

 

the fear of – death

 

the fear from – change

 

the fear from – the unknown

 

the fear of illness and lack of abillity to control your body  – suffocation

 

the fear of getting old – agroaphobia

by mataharii http://matahariii.deviantart.com/

 

the fear of global destruction – apocalypse

וכאן, נכנס בעיניי עולם הפנטזיה.

בתור חובב אדוק של עולם הפנטזיה בכל מישוריו בסרטים, באומנות, בספרים ובעיקר בהמון דמיון.
אני יודע שחלק מהתמודדות שלי עם המציאות הקשה, עם הלא הנודע ובעיקר עם הפחד נוצר בך עולם פנטזיה שלם
שמאפשר לך לקחת את כל אותם פחדים ולהכניס אותם לכדי סיפור דמיוני. הפחדים רוקמים עור וגידים והופכים לדמויות או לציורים או לאיזה סיפור שמתחולל לך בראש מבלי שאף אחד יידע עליו.
בחרתי להציג לכם חלק מאותם סיפורים שנותנים לי השראה ומציפים את הדמיון שלי. ואני מאמין שאותם אנשים שיצרו אותם חווים בתת המודע שלהם אם לא במודע את אותו תהליך שאני חוויתי.
המעבר מהפחד לפנטזיה.

Lord of the rings sketches

the future apocalypse

Namora of Atlantis

"שק האבנים שלי…"

אוסף פרטי, אף פעם לא החשבתי את עצמי לאספן או אדם ששומר דברים ומאגד אותם למען "האוסף" שתמיד יזכיר לי זיכרונות ישנים.
וכשניסיתי לחפש אוסף אחד קטן מצאתי את האבנים האלו וכן להפתעתי הוצפתי אינספור זיכרונות.
הן נאספו לפני לא מעט שנים, 6 או 7  ובאמת האמנתי שיש להן סגולות ויכולת השפעה על  הבריאות שלי ועל הנפש שלי.
זה היה אוסף של אבנים שנקנו מכל מיני מקומות והחשיבות שלהן הייתה גבוהה כי הן נאספו יחד עם אשתי, שאז הייתה חברה שלי.
גיליתי שכשאתה מאמין באמת זה עובד. יכול להיות שזה שטות גמורה או הבל הבלים אבל כשעוברים חוויות שמשנות את הגורל שלך
ומעמידות אותך מול כוח החיים והמוות אתה מנסה להיאחז בכל דבר אפשרי. נהגתי לשמור אותם איתי לכל מקום שהלכתי אליו אם זה בכיסים או בתיק או בארנק
העיקר שהן תהיינה איתי כדי לחזק אותי. אני בטוח שהיה להן ערך מוסף כי הן נקנו לי באהבה ממי שתמיד הייתה לצידי ותמכה
ובעיקר רצתה לעשות אותי מאושר. כמובן שזו אשתי.

 

היום, כשאני ניגש אליהן ומסתכל בהן קשה לי להיזכר מה כל אחת סימלה ואיך בכלל קוראים לה וכמה זה היה נאיבי, אבל אופטימיות קוסמית כזאת תמיד מעוררת השראה.
ניגשתי לצלם אותם היום כדי להעלות אותן לכאן, ושוב בזווית אחרת, קצת יותר בוגרת אפילו נקרא לזה "פלצנית" אבל שמסמלת חשיבה חדשה, שונה.

 

אוונטרין ירוק-

אמטיסט- אחלמה

untitled-

the eye of the tiger- עין הנמר

קוורץ

בחרתי להתרכז במה שהן יוצרות לי היום ויזואלית ולחבר אותן בצילומים שלי לכיוון חדש כדי שאוכל לקבל מהן השראה חדשה

שלאו דווקא קשורה לסגולות שלהן….

תמיד מעורר בי השראה

"אבן דרך ראשונה…"

לקחתי את המצלמה שלי ויצאתי לצלם אתר שהיה מאוד משמעותי עבורי בנעורים.

בתור נערים בתיכון בעיר באר שבע חיפשנו אינספור מקומות להעביר בהם את הזמן.

אחד המקומות שהכי חרוטים בזיכרוני הוא האנדרטה לחטיבת הנגב שנמצאת בסוף העיר ומשקיפה על כולה.

היינו מבלים שם שעות על גבי שעות….

הלכתי השבוע חזרה למקום שכל כך זכור לי וצילמתי אותו מנקודת מבט שונה….